לו היו מספרים לכם לפני תחילת המונדיאל כי צרפת וארגנטינה תיפגשנה בגמר, ומבקשים להגדיר את דו-קרב הכוכבים האולטימטיבי, היו בפניכם שתי אופציות ברורות מאוד. הראשונה היא ליאו מסי מול קארים בנזמה, כי אלה שני הזוכים האחרונים בכדור הזהב - השחקן הטוב ביותר של 2021 מול השחקן הטוב ביותר של 2022.
יש פה גם ניחוח חזק מאוד של קלאסיקו באוויר, ואלה גם שני השחקנים הוותיקים שהצליחו להשתבח עם השנים, במיוחד כאשר מדובר בבנזמה. השניה היא מסי מול קיליאן אמבפה, כי זה קרב הדורות הגדול - השחקן הבולט של הדור היוצא מול הכוכב המוביל של הדור החדש. יותר מעשור מפריד ביניהם, אבל אמבפה כבר ניצח את מסי בשמינית הגמר במונדיאל הקודם, והוא כבר אלוף עולם - בניגוד לפרעוש עבורו זו ההזדמנות האחרונה. הם גם חברים לאותו מועדון קטארי, אז הכל מסתדר עוד יותר "טוב" מבחינה לוגית.
מכיוון שבנזמה נופה בגלל פציעה (לכאורה) ברגע האחרון, האופציה הראשונה לא רלוונטית, וכולם מתרכזים לקראת הגמר באופציה השניה. העימות בין מסי לאמבפה באמת מספק את הכותרות הכי עסיסיות ומושכות, אבל מתחת לרדאר עוברת האלטרנטיבה השלישית, וכאשר מתבוננים בה לעומק מבינים שהיא עסיסית ומושכת לא פחות. אולי אפילו יותר. אולי הקרב המרכזי האמיתי של הגמר הזה הוא דווקא מסי מול אנטואן גריזמן, ויש לו היבטים ממש נפלאים.
כי מסי ואמבפה לא ממש מפריעים זה לזה בפריז סן ז'רמן, אבל סיפור ההשתלבות של גריזמן בברצלונה אחרי ההחתמה המתוקשרת בקיץ 2019 היה דרמטי, ונעוץ בעיקר בבעיות בתיאום בינו לבין הכוכב הארגנטינאי. לקח לו לפחות שנה וחצי כדי להבין כיצד להביא את שיתוף הפעולה הזה לידי ביטוי, ובאביב 2021 היו ניצוצות של משהו חיובי, אבל דווקא אז שניהם הועזבו מקאמפ נואו. מסי נדד לסן ז'רמן בגלל בעיות כלכליות לכאורה, אבל גריזמן הודח בכל מקרה - גם כדי להקל על המצוקה התקציבית, אך לא רק. הוא הוגדר כסוג של פלופ, וחזר "הביתה" לאתלטיקו מדריד במטרה לשקם את הקריירה שנפגעה באופן מהותי למדי.
סופרים את השניות ל-17:00: כל העדכונים לקראת הגמר
לא רוצה לגנוב את אור הזרקורים: זידאן סירב להגיע לגמר
"האוהדת הסקסית במונדיאל" נפרדת מקטאר ועונה לביקורות
האם גריזמן היה מצליח בקישור ברצלונה?
הסוגיות הטקטיות שהובילו לבעיות בין מסי לגריזמן על המגרש דוסקסו רבות, ואחת המרכזיות שבהן היא הצורך של הצרפתי בחלוץ מרכזי קלאסי לפניו ברחבה. הוא נהנה מאוד עם אוליבייה ז'ירו בנבחרת ועם דייגו קוסטה באתלטיקו, אבל עם מסי המצב היה שונה בתכלית. וזה לא הזמן למחזר שוב את כל המילים שנשפכו בנושא, כי יש שאלה היפותטית מרתקת פי כמה. האם ברצלונה היתה צריכה להשתמש בגריזמן בתפקידו הנוכחי בנבחרת צרפת? אולי זה היה אמור להיות הפתרון, ולו היה מיושם, היה גריזו פורח והופך לסופרסטאר גם במדי בלאוגרנה?
כי הרי מה קרה בקישור הקטלוני באותה עונה? סרג'י בוסקטס היה העוגן כהרגלו, פרנקי דה יונג הגיע מאיאקס על תקן הכוכב החדש שמתאים על הנייר כמו כפפה ליד מבחינה סגנונית, אבל החבר השלישי לצוות היה חסר. איבן ראקיטיץ' היה הרחק מעבר לשיאו, לקראת עזיבה. ארתור הברזילאי המשיך לאכזב בעונתו השניה בקבוצה, כאשר כבר היה ברור שהציפיות ממנו היו מוגזמות באופן קיצוני. לא פעם נאלצו המאמנים להשתמש בסרג'י רוברטו, וזה בסדר - אבל מגבלותיו ידועות. היה חסר בבירור שחקן נוסף שיוכל להשלים את דה יונג, ולשלב יכולות של פליימייקר עם כישורים הגנתיים. גריזמן של המונדיאל הנוכחי עונה על ההגדרה הזו באופן מושלם.
המגן המצטיין, הקשר המצטיין, החלוץ המצטיין
השינוי הטקטי הזה מרתק - למעשה, זו התגלית הגדולה ביותר של מונדיאל 2022. כאשר פרש בנזמה מהסגל, היה ברור שגריזמן ירוויח מכך מאוד, כי הוא מעדיף לשחק מאחורי ז'ירו, ובתפקיד זה הצטיין הן ביורו 2016 בו הוכתר למלך השערים ונבחר לשחקן המצטיין, והן במונדיאל 2018 בו היה סגן מלך השערים, דורג במקום השלישי ברשימת מצטייני הטורניר, והיה גם השחקן המצטיין בגמר. צרפת היתה אמורה לחזור לנוסחה הטובה והמוכרת, 1-3-2-4, עם גריזו כסוג של פליימייקר או חלוץ שני - תקראו לזה איך שבא לכם. אלא שבפועל זה לא קרה, וצרפת משחקת בקטאר ב-3-3-4 שמזכיר מאוד את המערך המסורתי ואהוב של ברצלונה. זה קורה כי גריזמן הוסט לעמדה הרבה יותר אחורית, וממלא מגוון רחב של פונקציות בו זמנית.
קחו, למשל, את הנתון המזהיר הבא - גריזמן הפעיל 101 פעולות לחץ על שחקני מרוקו במהלך חצי הגמר. אף שחקן צרפתי לא ביצע במהפך הטורניר הספק שמתקרב לזה, ובאופן כללי גריזו יורד לעמדה אחורית כאשר נבחרתו מאבדת את הכדור. הוא גם נוטה לעתים לנהל את המהלכים מקו האמצע כאשר צרפת מקבלת את הכדור, ועושה זאת בצורה יוצאת מהכלל. הוא השחקן המוביל בקישור הצרפתי, הן הגנתית והן התקפית. כפי שהגדיר זאת הטוויטר של המגזין הצרפתי הנהדר סו פוט: "המגן המצטיין - גריזמן, הקשר המצטיין - גריזמן, החלוץ המצטיין - גריזמן".
לוחץ ורץ יותר מכולם
את הרעיון הגה המאמן דידייה דשאן כשבוע לפני הטורניר, עוד לפני העזיבה הדרמטית של בנזמה. למעשה, ייתכן שדווקא נוכחותו של כוכב ריאל מדריד גרמה לו לחשוב בכיוון, כי גריזמן היה כידוע יעיל פחות בחוד ללא ז'ירו או חלוץ דומה. ואולם, היו לכך שיקולים הגיוניים עוד יותר. ללא פול פוגבה ואנגולו קאנטה הפצועים, איבדה צרפת כוכב שיודע לשלוח כדורי עומק וכוכב ששורף הכי הרבה שטחים. אורליאן טשואמני הוא שחקן מצוין, אבל לא מחפה עד הסוף על חסרונו של קאנטה. על היכולות של אדריאן ראביו להיכנס לנעליים של פוגבה עדיף לא להרחיב את הדיבור. מרכז המגרש נחלש, אם כך, באופן מהותי בהשוואה ל-2018. היה צריך לחזק אותו, ודשאן העריך כבר מזמן את הכישורים הרב גוניים של גריזו.
כוכב אתלטיקו קיבל את השינוי ברצון, ואולי אף בהתלהבות. הוא הגיע טרי ורענן, כי פרשת סעיף ההשאלה מברצלונה גרם לדייגו סימאונה לשתף אותו רק כמחליף מהדקה ה-60 בכל המשחקים עד ספרטמבר. הוא נכנס לכושר מצוין במדי קולצ'ונרוס, הרגיש סוף כל סוף במיטבו אחרי ההרפתקה העגומה בברצלונה, ויש לו כוח לתרום בכל פינה במגרש. בשמינית הגמר מול פולין, למשל, הוא רץ 11.3 קילומטרים. "לא חשוב לי בהכרח להבקיע. הנבחרת זקוקה לי בלב העניינים, להיות קרוב להגנה כשאנחנו ללא כדור. אני שמח לעשות את זה", הוא אומר. ובאמת, עדיין אין לו שערים בטורניר הזה, כי הכיבוש החוקי מול טוניסיה נפסל בהחלטת שיפוט הזויה, אבל זה לא מפריע לו להיות השחקן הצרפתי המצטיין, באופן עקבי. זה קורה, בין היתר, כי האחריות בעורף לא מונעת ממנו לפרוח כשחקן מפתח יצירתי.
ה"עוצמה" מול ה"חוכמה": "הקרב על הרומנטיקה של הכדורגל"
רשת ביטחון: חוליאן אלברס הוא השותף המושלם של מסי בחוד
פלה הבריאה: השיאים שליאו מסי יכול לשבור בגמר המונדיאל
גם מבשל יותר מכולם
ב-5 המשחקים שקיים עד כה (בתוספת כמה דקות מול הטוניסאים), יצר גריזמן 21 מצבי הבקעה עבור חבריו. עד כמה הנתון הזה נהדר? ובכן, מאז החלה הספירה ההיסטורית ב-1966, רק כוכב צרפתי אחד יצר יותר הזדמנויות הבקעה במונדיאל בודד - היה זה אלן ז'ירס האגדי שהינדס 24 מצבים הן ב-1982, והן ב-1986.
3 מהם הסתיימו ברשת - קיליאן אמבפה הבקיע נגד דנמרק, אוליבייה ז'ירו נגד את שער הניצחון על אנגליה, ובסטטיסטיקה סופרים גם את המסירה לאורליאן טשואמני שכבש את הראשון מול האנגלים כאסיסט, גם אם זה מובהק הרבה פחות. כאשר מבדילים בין המסירות לטשואמני ולז'ירו, אנחנו בוחנים את תרומת המבשל לשער, וכאן יש מדד חשוב שנקרא "הבישולים הצפויים". בגדול, הוא משקף ורלוונטי יותר ממדד השערים הצפויים, כי זו הדרך הטובה ביותר לאמוד את טיב המסירות. המבשל תלוי מאוד באחוז ניצול ההזדמנויות של אלה שמקבלים ממנו את הכדורים - ואין לו שום השפעה על כך. לכן, כל תארי מלך הבישולים מהווים, ברוב המקרים, פועל יוצא של מזל נטו. בהערכת התרומה של הפליימייקרים, הגיוני יותר להשתמש בבישולים הצפויים.
אז בפרמטר זה עומד גריזמן במונדיאל הנוכחי על 3.54 בישולים צפויים, ואף אחד לא הגיע לשם לפניו. דייגו מראדונה עמד על 3.46 בישולים צפויים בגביע העולם המפורסם שלו ב-1986. מובן שהארגנטינאי כבש במקסיקו גם 5 שערים בעצמו, אז לא צריך להשוות את הטורניר שלו לחודש הנוכחי של גריזמן, אבל הסטטיסטיקה של גריזמן עדיין מרשימה ביותר. העובדה כי הוא אחראי על ביצוע המצבים הנייחים בהחלט עוזרת לו לייצר הזדמנויות הבקעה, ואיך שלא תסתכלו על זה הוא השחקן החשוב ביותר של צרפת. הוא גם המנוע, וגם האמן. הוא עושה הכל.
גריזמן כזה היה מועיל מאוד לברצלונה ב-2019/20, ויש יסוד סביר להניח שהוא יועיל גם לאתלטיקו כאשר יחזור למדריד בתום המונדיאל - סימאונה בהחלט צריך להשתמש בהברקה של דשאן לטובתו. בינתיים, הוא מתרכז בקרב מול ארגנטינה, עם סיכוי לא מבוטל להיות השחקן המצטיין על המגרש בגמר גביע עולם שני ברציפות. לשם כך, הוא יצטרך לנצח במאבק הפרטי את מסי - האיש שאחראי בעקיפין לכך שהמעבר החלומי שלו לבארסה הסתיים במפח נפש. וזה בהחלט יכול להיות הסיפור הגדול של היום הזה.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק