מונדיאל 2022 הגיע אמש (ראשון) לסיומו בצורה הכי דרמטית שאפשר, כשארגנטינה ניצחה את צרפת בדו-קרב פנדלים. בסופו של דבר, התמונה שתיזכר מהגביע העולמי הזה ככל הנראה תהיה ליאונל מסי, לבוש בלית ברירה בבישט מסורתי, מניף את הגביע עליו חלם כל חייו.
"למה זה קרה? אין סיבה לעשות את זה", חרץ שחקן ארגנטינה לשעבר פאבלו סבאלטה. גארי ליניקר הוסיף: "חבל, זה היה רגע קסום והם כיסו את חולצת ארגנטינה שלו".
בעוד הפרשנים הללו היו מעט משועשעים, העיתונאי האנגלי איאן הרברט פרסם טור חריף ב"דיילי מייל" שתקף את ההחלטה - וגם את כל המונדיאל בקטאר. "בסופו של דבר, אמיר קטאר הלביש את מסי בגלימה שחורה, שהיתה החותמת הסופית של מארחת אומללה, שהמליכה אותו כאילו הוא שייך לה", כתב הרברט. "מסי, שחקן הטורניר, נראה אדיש אבל הסכים לסשן הצילומים הזה. הוא הוריד את החלוק מיד לאחר ההנפה".
הרברט הוסיף וכתב: "הקטארים כבר רכשו את מסי ואמבפה, כחלק מההשתלטות שלהם על פריז סן ז'רמן, אז אפילו בגמר המונדיאל היה להם ברור שהם ייצאו עם מנצח. ג'יאני אינפנטינו, המעודד הראשי של קטאר, יכול בוודאי לצפות לחיי עושר בדוחא, מקום שהפך לבית עבורו. בסופו של דבר היו אלה מסי ואמבפה - לא המיליונרים הקטארים - שנתנו לנו משהו לנצור. אנחנו עוזבים את קטאר בלי שום רגש, בלי שום כוונה לחזור למדבר חסר הנשמה הזה".
מי ספורטאי השנה של 2022?
מי ספורטאית השנה של 2022?
כתב "סקיי ספורט" קאבה סולהקול היה מעט מאופק יותר: "לא ראינו דבר כזה בגמר המונדיאל בעבר, זו תמונה שתיחרט לנצח. בדרך כלל, כשקפטן מניף את הגביע, הוא לובש את החולצה של המדינה שלו, והחולצה של ארגנטינה אחת המפורסמות בעולם הכדורגל. חלק מהאנשים יגידו שזה סימן שקטאר מנסה להשתלט על הרגע. בכל פעם שיראו את התמונה הזו, יזכרו שזה היה מונדיאל בעולם הערבי, שנערך בקטאר. אבל מסי הוא זה שהחליט ללבוש את הגלימה. הוא במדינה ערבית ומבחינתו זה כבוד גדול. בואו לא נקפוץ למסקנות. אם מסי הסכים לכך, מי אנחנו שנשפוט אותו?".
אחרי הסערה העולמית, מנכ"ל הוועדה המארגנת של הטורניר, חסן אל תוואדי, הסביר ל-BBC את ההחלטה והגדיר אותה כחל מ"הניצחון" של העולם הערבי בארגון הטורניר: "זה לבוש לאירועים רשמיים בקטאר, שנלבש לימים חגיגיים, וזה היה יום חג למסי. המונדיאל הזה היה הזדמנות להראות לעולם את המסורת הערבית. לא רק את קטאר, אלא לחגוג את כל התרבות הערבית והמוסלמית. זאת הייתה חגיגה אזורית. אנשים מכל העולם, עם דרכי חיים שונות, הגיעו לכאן, חוו את המקום והבינו שגם אם הם לא רואים איתנו הכל עין בעין - עדיין אנחנו יכולים לחגוג יחד".