חצי הגמר הראשון של מונדיאל 2022 זכה לתפאורה מיוחדת שעות עוד לפני שהתחיל. בניגוד לימים האחרונים שהיו קרירים במעט, אפרוריים ועם הרבה רוחות, ביום שלישי הגדול דוחא היתה שטופת שמש, מלטפת ונעימה. רק כשהתחילה השקיעה מזג האוויר הצונן של החורף הקטארי החל להיות מורגש, אבל השתלב עם שקיעה כל כך אקלקטית וכתומה, שכאילו רמזה לכך שאירוע כדורגל חריג עומד לקרות.
"לפני שבוע לקחתי שני קראוונים, שמתי את כל המשפחה בשניהם, ונסעתי לפה מערב הסעודית", סיפר לפני המשחק לוואלה! ספורט אלחנדרו, ארגנטינאי ואב לתשעה, שחי ועובד בממלכה השכנה. "הבטחתי לילדים שניסע לפה, תכננתי להגיע רק לגמר, אבל אחרי ההפסד לסעודיה הבנתי שארגנטינה צריכה אותנו. לקחתי חופש, והנה אנחנו פה כבר תכף חודש. מסע מדהים ומפחיד".
אלחנדרו לא לבד. שעות לפני המשחק החלו להתקץ אלפי ארגנטינאים מחוץ לאצטדיון לוסייל. מפה לשם, לוסייל הפך בטורניר הזה לסוג של האצטדיון הביתי של ארגנטינה. נכון, כמו שאלחנדרו הזכיר היא הפסידה שם לסעודיה, אבל ניצחה שם את מקסיקו במשחק קריטי, ושרדה בו את רבע הגמר הדרמטי נגד הולנד.
"תראה יש משהו במקום הזה", אמר לאונרדו, אוהד בוקה ג'וניורס שמכר את הרכב שלו בארגנטינה כדי לממן את הנסיעה למונדיאל. "יש פה קסם, מסי מצוין פה בכל משחק. זה כאילו הרוח של דייגו מרחפת פה ביציעים ובדשא", הוא חייך. "אבל הפסדתם פה לסעודיה במחזור הראשון", ניסתי להקשות. "נו ו? ראית את הגול של סאלם דוסרי? רק טוב זה עשה לנו ההפסד הזה".
לאונרדו צודק, אבל כמעט כמו תמיד עם ארגנטינה, הערב הזה בלוסייל התחיל באופן טיפה מלחיץ מבחינת ארגנטינה. עשר דקות הראשונות של ארגנטינה היו חלשות, בזמן שקרואטיה, בעיקר דרך מרכז השדה, עם קובאצ'יץ', מודריץ וברוזוביץ', הציגה את הדקות הטובות שלה בטורניר. אבל בינתיים ביציעים, התחיל להתנגן לו רחש אחר שהחל להפיג את המתח.
הרחש הזה היה השיר מוצ'אצ'וס, שמלווה את ארגנטינה לאורך כל הטורניר הזה. שיר שלמעשה מספר את מה שעבר על ארגנטינה ב-36 השנים האחרונות. מאז הפעם האחרונה בה זכו במונדיאל, מאז המלחמה האיומה עם אנגליה, שנים של הפסדים ברגעי הכרעה, עם דייגו כשחקן, כמאמן, עם מסי, אבל גם על הנקודה בה הכל השתנה. הוא הולך ככה:
En Argentina nací
(בארגנטינה נולדתי)
Tierra del Diego y Lionel
(בארץ של דייגו וליאונל)
De los pibes de Malvinas
(של ילדי המאלווינס)
Que jamás olvidaré
(שאף פעם לא אשכח)
No te lo puedo explicar
(אני לא יכול להסביר לך)
Porque no vas a entender
(כי אתה לא הולך להבין)
Las finales que perdimos
(הגמרים שהפסדנו)
Cuantos años la lloré
(כמה שנים בכיתי עליהם)
Pero eso se terminó
(אבל זה, זה נגמר)
Porque en el Maracaná
(בגלל שבמרקאנה)
La final con los brazucas
(בגמר נגד הבראזוקס [הברזילאים])
La volvió a ganar papá
(חזרנו לנצח אבא)
Muchachos
(מוצ'אצ'וס…)
Ahora nos volvimos a ilusionar
(עכשיו אנחנו חוזרים לדמיין)
Quiero ganar la tercera
(אני רוצה לזכות בשלישי)
Quiero ser campeón mundial
(רוצה להיות אלוף עולם)
Y al Diego
(וה'דייגו')
Desde el cielo lo podemos ver
(מהשמים אנחנו יכולים לראותו)
Con Don Diego y La Tota
(עם אבא דייגו ולה טוטה [אמא של מראדונה])
Alentándolo a Lionel
(מעודדים את ליאונל)
האייקוני: מסי כיכב ויחד עם אלברס הוביל את ארגנטינה לגמר
סקאלוני פרץ בבכי, מסי: "יוצא דופן מה שעשינו. תאמינו בנו"
לפי המספרים הוא הגדול מכולם: השיאים שמסי כבר שבר
למרות שמסי נפגע מתאקל קרואטי והחזיק את את הירך האחורי 20 דקות מהפתיחה, "מוצ'אצ'וס" החל לתת את הטון ביציע לוסייל. וזה עבד. בדקה ה-25 נרשם גם האיום הראשון אנסו פרננדס מרחוק הפציץ, השוער הקרואטי האדיר דומיניק ליבאקוביץ' הדף, אבל זה היה רמז לבאות.
השירה הארגנטינאית האדירה החלה להשפיע על הקרואטים שאמנם פתחו טוב יותר מיריביהם, אבל לוסייל, האצטדיון, יחד עם הקהל ששר במשך דקות ארוכות, עם אווירה שרק הלכה וגעשה, בנו את מה שהגיע בדקה ה-31: שריקה לפנדל אחרי עבירה של ליבאקוביץ' על חוליאן אלבארס שהיה השחקן הבולט בארגנטינה מהפתיחה.
מסי, במשחק בו השווה את שיאו של לותאר מתיאוס כשחקן עם הכי הרבה הופעות במונדיאלים (25 משחקים), ניגש לכדור עם כל הלב, עם המלווינס והגמרים שארגנטינה הפסידה, והרים את הרשת הגבוהה. מפה זה כבר היה משחק אחר. הקהל פשוט הפך את לוסייל לקיר תכלת לבן שלא מפסיק לשיר.
החגיגות של הפנדל דחפו את ארגנטינה קדימה שוב, ובמיוחד את אלבארס, שאתמול הפך לכוכב על לנגד עיני יושבי לוסייל בלי למצמץ. בדקה ה-39, חמש דקות בלבד אחרי הפנדל, חוליאן, כמו סכין קצבים, רץ עם הכדור, נתקע בבלם, כדרר, נתקל בעוד שחקן הגנה, הכדור חוזר אליו והוא בנגיעה - לרשת. 0:2 ענק לארגנטינה, ולוסייל באוויר.
"מוצ'אצ'וס…" שר הקיר הארגנטינאי, ונדמה היה שבדרכה לגביע העולם השלישי שלה, ארגנטינה זכתה בשני מוצ'אצ'וס אמיתיים, כאלה שעד לפני רגע היו ילדים, והפכו להיות גברים. חוליאן אלבארס ואנסו פרננדס, ששיחקו ללא פחד ולפרקים נראו כאילו הם שרים את מילות השיר יחד עם הקהל. "אני לא יכול להסביר לך… כי אתה לא הולך להבין…", בזמן שהם מסייעים למסי, כדי להגשים את החזון של דייגו, להחזיר את הגביע לארץ שלו ושל ליאונל.
ככה עוד לא ראינו אותו: הגרסה המחודשת של מסי בקטאר
הזווית החדשה לבישול הענק של מסי הפכה ללהיט ויראלי
ארגנטינה הצוהלת ניסתה לפנות לישראלים, וטעתה בגדול
המנגינה הזו המשיכה גם במחצית השניה. אם יש משהו שחשוב להבין על ארגנטינאים זה שהם תמיד מאמינים בגרוע מכל, כי אם יש משהו שארגנטינה טובה בו, זה לסבול. להכות על חטא. אבל קצת כמו שהאוהד אלחנדרו אמר בתחילת הערב על ההפסד לסעודיה ולסבל שהביא עמו, שהוא "עשה לנו רק טוב".
בדקה ה-57 דאבל פס אדיר של מסי עם אנסו פרננדס כמעט הסתיים בשער השלישי. ארגנטינה לא הפסיקה ומסי רק העביר הילוך קדימה. בדקה ה-70 זה קרה. נס כדורגל. מסי קיבל את הכדור בצד ימין די קרוב לקו מחצית המגרש, כשמולו ניצב אחד מבלמי העתיד של הכדורגל האירופי, יושקו גברדיול.
באופן דומה למהלכי עבר שלו מהימים בברצלונה, ובמיוחד לשער בגמר גביע המלך 2015 נגד אתלטיק בילבאו, מסי לקח את גברדיול צעד אחר צעד, שינה כיוון, שינה קצב, האיץ, האיט, הטעה, סיבסב, וגרר את בלם 90 מיליון הדולר של לייפציג עד הקו, רגע לפני שהניח רוחב מושלם אלכסוני ועדין למי אם לא חוליאן, שנתן נגיעה מדויקת ועשה 0:3. 0:3 לארגנטינה, ועכשיו האצטדיון כבר רעד.
"אבל זה נגמר… חזרנו לנצח אבא… מעודדים את ליאונל, כדי להיות אלופי העולם שוב פעם…". במהלך מלאכי כמעט, מסי, הצליח לקחת בלם שצעיר ממנו ב-15 שנה לסיבוב בשנת 2015, או 2010. זו היתה תזכורת לכושר המופלא שמסי הגיע איתו למונדיאל הזה, בו כבר כבש חמישה שערים, בישל עוד שלושה, וגם הצליח "למשוך" את אלבארס, שברוב העולם מוכר כחלוץ מוכשר שהגיע מריבר פלייט למנצ'סטר סיטי ומשמש בעיקר מחליף לארלינג הולאנד, להיות כוכב עולמי בזכות עצמו.
אלבארס, שמצא את עצמו במשחק חייו באחת ההופעות הגדולות ביותר של מסי במדי הנבחרת אי פעם, היה נראה בעננים. האווירה היתה כה טובה במגרש, שאפילו פאולו דיבאלה נכנס כמחליף של אלבארס, וזכה לדקות ראשונות בטורניר. באותו רגע, לכולם היה ברור.
לא היה ספק לאף אחד יותר. זה המונדיאל של מסי וארגנטינה, שבכו שנים על גמרים שהפסידו אבל במרקאנה השתנה בהם משהו, וככה פתאום, אחרי הפסד לסעודיה וניצחונות שמשאירים מקומות לספק, לא השאירו מקום לשאלות ונשאר להם צעד אחד אחרון, נגד צרפת או מרוקו, גם הוא באצטדיון ה"ביתי" בלוסייל, כדי להשלים את המשימה שקרוב ל-80 אלף איש אתמול שרו "חוזרים לדמיין…להיות אלופי עולם שוב פעם".
כי בסוף יום חורף מפרצי שהתחיל יפה מדי, המשיך עם כיתת אמן שמימית של גדול שחקני תבל, שגם סייע לצעירים לרקוד לפני מנגינת הקהל באופן מושלם, לא יכול היה להסתיים אחרת.